פסקת ההבטחות — השבות

287 כבוד, חירות ועמל- ישרים מלמד כי בתל אביב ניכס לאחריותו את העניינים המשפטיים שסביב הקמת המדינה ונראה כי סגנון ההערה שבתזכורת רומז על כעסו בשל הסגת גבולו . אזכור זכות השיבה ליהודים בפתיחתה של פסקת ההבטחות חשוב יותר, הן לגופו והן משום ששרד את כל גלגולי העריכה הבאים, הגיע לנוסח הסופי ונכנס לתודעה הקיבוצית כאחד הביטויים המוכרים ביותר בהכרזת העצמאות . על רקע זה ועל רקע הדברים הקודמים שכתבתי על מרכזיותה של השיבה לתפיסתו הערכית של ברנזון, חשוב להדגיש כי זכות השיבה, כמו עיקרה של פסקת ההבטחות, הועתקה כמעט מילולית מנאום שז"ר, ואין לדעת אם ברנזון עצמו לא היה מסתפק בפסקת הספר הלבן ובאזכורה הקודם של השיבה בפסקה הקודמת ( 'לקבץ את פזורי העם' ) לולא העתקה זו . שז"ר נאם כך : 'המדינה היהודית [ . . . ] תהא מדינה של צדק ושל חרות ושל שוויון כל תושביה, ללא כל הבדל של דת וגזע ומין [ . . . ] מדינה של קבוץ גלויות [ . . . ] וחזון נביאי ישראל יאיר לפנינו את הדרך' . ברנזון כתב כך : 'המדינה היהודית תהיה מדינה של קיבוץ גלויות [ . . . ] של חרות [ ו ] צדק [ . . . ] ברוח חזון נביאי ישראל [ . . . ] ומשפט אחד יהיה בה...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב

המכון למשפט והיסטוריה ע"ש קרן דיויד ברג, אוניברסיטת תל אביב