פרק ב: בירור של חירום

] 164 [ בד רך אל הנ שיות לאומית ודתית . המת-החי מפורר גם את ההנחה הזאת . אנושיותם של בני הזוג עירומה מן העם והאומה . על אף העבריות הסגולית של השירה הזאת, אנושיותם של בני הזוג אוניברסלית לגמרי . אין דבר שלא נעשה כאן כדי לסלק מן התמונה כל תו מוכר של זוגיות בורגנית ראויה או סיפור אהבה רומנטי, כל תו של צורה גופנית מקובלת של דמות אנושית וכל תו של התנהגות צפויה . מושג האדם כאן כמו הועבר באש חורכת עד שנותרו ממנו רק קווים ערטילאיים, תנועות למעשה, זיקות . כאילו כל רקמות התרבות, הקניינים, הנימוסים והֶגיון החיים המקובל נחרכו עם הבשר, ובכל זאת נותרו איזה תום ותמצית, עיקרים אחרונים של אהבה וחסות, תשוקה עזה וגם חמלה גדולה . עולם החירום והאימה של השיר מפשיט את יחסי הגבר והאישה מכל נפח של סגנון, אופי, הקשר מעמדי או אתני, קורע מפני המציאות האנושית כל צעיף של יופי ועידון, אבל מה שנותר אינו גס ואטום או גולמי כלל ועיקר . דומה שהאהבה רק מזדקקת לתמציתה — התשוקה להגן, להשקיט מעט את הצמא והרעב, ולצידה — התשוקה להביא את האהובה אל תחומו של האוהב, ובמקרה הזה — לעולם המתים . הסתירה הזאת אינה אבסורד כלל ועיקר . הי...  אל הספר