] 88 [ בד רך אל הנ שיות ב"אָמְרָה חֶרֶב הַנְּצוּרִים" ( 1943 ) ב"הִנֵּה תַּמוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ״ ( 1943 ) , ב"הָאֲסוּפִי" ( 1947 ) , ובכמה מן השירים המאוחרים שנכתבו בשנות החמישים ( למשל "קוֹל וָהֵד" ב שִׁיר עֲשָׂרָה אַחִים במתכונתו המלאה ) . בעיקרו של דבר המבנים הללו לא התאימו להמשך יצירתו של המשורר . במרבית שירי כוכבים בחוץ ניכרת העדפה של מבנים סימבוליסטיים, כלומר של מבנים לא מהודקים שאינם טבועים בחותם של ארכיטקטוניות תקיפה . לפעמים דווקא מה שנראה כזרותו של חלק מן השיר ביחס לחלק שקדם לו או בא אחריו, מבטא היטב את כוונת המשורר שהעדיף הותרת חללים ויצירת אי-התאמות על פני התוויה ברורה של המשכיות . לעומת זאת מבנה המקבילות ב שמחת עניים מבוסס מיסודו על תבנית ברוקית שנבנית במשחקי שאלה והתשובה עליה . ספר כוכבים בחוץ הוא ספר האפשרויות הפתוחות, הסופים שאינם סופיים . ספר שמחת עניים הוא ספר התשובות שאינן מותירות מקום לספק . האמירות הקוהלתיות הפזורות בספר אינן מבטאות אמת ומבקשות הסכמה, אלא הן גירויים לסתירה ולהכחשה . הדובר דוחה אותם בתוקף ( "לֹא הַכֹּל הֲבָלִים וָהֶבֶל", עמ' 155 ; ״אַתְּיוֹדַעַ...
אל הספר