192 פרק עשירי להקפיד על משמעת, להכין את מערך ההגנה בכפריהן ולהימנע לחלוטין מפעילות עוינת ומכל התגרות אחרת בשכנים היהודים . כמו כן הונחו מנהיגי הכפרים לבקש מהשלטונות לחמש מספר מסוים של שומרים בכל כפר ולהתקין טלפון אחד לפחות בכל יישוב . 6 רוב ההנחיות הופנו לנציגי הכפרים ופחות לתושבי העיר כנראה משתי סיבות : הפילוגים הפנימיים והמאבקים המסורתיים בין החמולות בכפרים, שהיו חזקים מאלה שבעיר וצריך היה לשים להם קץ, והמסורת המתמשכת של שליטת העירונים בכפריים, שהגיעה עד ליחסי פטרונות . הדבר נכון במיוחד למשפחת טברי, שנהנתה זה דורות מהשפעה בכפרי עמק הירדן והגליל התחתון המזרחי . אך הניסיון לארגן את הכפריים לא תרם למאמץ הערבי, ולא נוצרה חזית עירונית-כפרית אחת כמקווה . אפילו במהלך המערכה, כשערביי העיר היו במצוקה קשה ונתונים למצור כמעט מוחלט, לא יזמו הכפריים כל מהלך מעשי שיקל על אחיהם, ואלה גם לא ביקשו עזרה חיצונית, זאת בניגוד לטענות של חלק מהמקורות כי אנשי הכפרים ובמיוחד אנשי לוביה תכננו להתקיף את טבריה ממערב ולנתק אותה מסביבתה היהודית . לכפריים לא היו רצון או יכולת לסייע לאחיהם הערבים בטבריה . כחלק מההכ...
אל הספר