סםקםעום ת קס פותחי הסקון תקיפ ם םנחיס 147 אומר הדובר 'דליתים מבאר שבח', ממקור השבחים, וחידש צירוף נאה המעמיד משחק לשון עם / באר שבע' . צירוף מקורי אחר עולה בצלעית 'הממציא חן אל עבדו', כלומר הפייטן העמיד צורת הפעיל לביטוי המקובל 'מצא / מוצא חן, ועניינו שהקב"ה גרם שעבדו ימצא חן בעיני שופטיו ( אבוא בגבורות אלי ) . 'דבובה', צורת פעול ל'דבב' במשמעות דיבור חֵן 'שָׂפָה דְבוּבָה, / חֶסֶד נוֹבְבָה', ( מאש אהבת דת ) . הצורה מצויה בספרות התלמודית, אך שם היא נגזרת מן הארמית במשמעות של יריב, שונא . 'דבובה' במשמעות דיבור מתועדת במילון אבן שושן מתוך כתבי ס' יזהר . חידוש אחר של משמעות עולה משיר השבח 'למי דעתו מישבת' שנכתב לכבודו של ר' אברהם גבישון . בסיום השיר, כמקובל בשירת השבח, חותם השיר בברכה למהולל : הֲלֹא נַפְשִׁי תְּהִלָּתוֹ / מְסַפֶּרֶת וְנוֹבֶבֶת וְכַנָּהָר שְׁלוֹמוֹתָיו / מְאַלֶּפֶת מְרַבֶּבֶת . נפשי מרבה לספר תהילתו, לאלפים ולרבבות, ולשגר לו שלומות כנהר, כלשון הפסוק בישעיה מד, יג . 'מאלפת מרבבת', על דרך התיאור בתהלים קמד, יג : 'צאוננו מאליפות מרֻבבות בחוצותינו' . צורות ההפעיל והפועל שבמקור ה...
אל הספר