132 פפש פתיעי שירת מנדיל לכללי הלשון הללו בדרך שימושה בארמית . שימוש זה מועט הוא ובא כאמצעי סגנוני מובהק . 1 . ה א ר מ י ת כ ד ר ך ע י צ ו ב ה ש י ר שני פיוטים במהדורה שלפנינו כתובים ארמית ; האחד, ייחוסו למנדיל ודאי ; 'מן די לכל בשרא ברא' הוא רשות לקדיש, והשימוש בארמית הוא עניין סגנוני המתחבר ללשון הארמית שבקדיש . האחר, מסופק, 'אודה למארי די 278 המבקש להעמיד שבחי הקב"ה ברא נשמתא / זמרא אסדר באלפא ביתא', בסדר אלפבית תוך כדי ציון שמות האותיות בשמן המלא כחלק מטורי השיר . בכך הוא מבקש לומר שכל אותיות האלפבית, וממילא הלשון כולה, מוקדשות לתהילת ה' ובאות לבטא את גדולתו, ועם זה אין די בהן לומר שבחיו . השימוש בארמית מרמז כי בכל לשון ובכל עת יש לשיר שבחו של הקב"ה . בשני השירים תשתית הלשון מתחברת לארמית המקראית של ספר דניאל הן מצד צורות הלשון והתבניות התחביריות והן מצד שיבוצי הלשון . כך למשל בשיר 'אודה למארי', שיר העוסק בשבח הקב"ה ובתפילה לגאולה, ערוך בסדר האלפבית, כשכל טור פותח בשם אות האקרוסטיכון : 'גימ"ל – גבורתיה מה תקיפא, ומה-דל"ת – דחילא הוא עלי ברייתא' ( = גבורתו עד כמה חזקה ועד כמה נורא ה...
אל הספר