'הספורט השימושי' כביטוי ישראלי ל'יהדות השרירים'

האאריוני תיה של 'יהדום השרירים' | 43 היה מרכיב חשוב בתוכניות הלימודים בבתי הספר, באגודות הספורט ובארגונים הצבאיים והצבאיים למחצה . הטשטוש בין הספורט עצמו, כלומר 'הספורט הטהור', לבין הספורט השימושי, עורר דיונים רבים בין אנשי חינוך ומנהיגי הספורט . השאלות שבהם עסקו מעצבי תרבות הגוף העברית היו : האם על הספורט להישאר 'טהור' ? האם יש לגייסו למילוי צרכיה של המדינה ? האם יש להכניס את הספורט השימושי, שהיה צבאי למחצה, למערכת החינוך ? 40 הדיון בשאלות האלה התעצם אחרי קומה של המדינה . מאיר בניהו, שהיה ממעצבי תרבות הגוף העברית לאחר קום המדינה, תיאר את התפיסה הרווחת על הספורט : 'הספורט נחשב כבבואתה של המדינה . ככל שהמדינה מפותחת ומתוקנת יותר, כך היא מיטיבה ליצור תנאים נאותים לתרבות הגוף . לעומת זאת, כשהמדינה שקועה בבערות ובבורות נמצאה תרבות הגוף שלה בשפל המדרגה . שלטון, שמונע מהתושבים את הברכה שבתרבות הגוף, יודע שהספורט מסוגל לעורר באדם המשועבד את הביטחון בכוחו, את הבוז לחולשה ואת הרצון לחופש ולעצמאות' . 41 הרוח הזאת אפיינה גם את ה'ספורט השימושי' – פרקטיקה גופנית שהכתה שורשים בתקופת היישוב ונעשתה צו...  אל הספר