רוני אבירם 456 הטובים טובים לפרט, ומסיבות שיובהרו בהמשך טובים גם לזולת ולחברה שבה הוא חי . אין במושג האפלטוני של החיים הטובים קריאה להתנזרות, אלא דרישה שערכי‑‑העל יאפשרו חיים מתוך סיפוק ושלוֹמוּת ( well ‑ being ) . אם, אכן, יש אורח של חיים טובים, מיותר להסביר מדוע החינוך צריך לחנך לקראתו . בית החינוך שאותו אציג מכוון לעשות זאת . השימוש במונח "בית חינוך" בא לשקף את העובדה כי מטרתו של המוסד החינוכי היא לחנך - לספק את התנאים לעיצוב אישיותם של החניכים לאור הערכים הראויים, ולא ללמד . למידה במובנה הרחב ביותר היא חלק מהתהליך החינוכי כפי שהיא חלק מחיי האדם, אבל אינה מהותו . המשמעות המעשית של "החיים הטובים" השתנתה במהלך הדורות . כאן אתבסס על התפיסה ההומניסטית ההתפתחותית ( אכנה אותה כך כדי להבחין בינה לבין תפיסות הומניסטיות אחרות ) , שבה מצויים שורשיו העמוקים ביותר של האידיאל של החברה הדמוקרטית הליברלית ( דמוקרטיה המכבדת את זכותו של כל אחד מהאזרחים לחיות בהתאם לתפיסת עולמו ) . תפיסה חינוכית זאת מתבססת על שני מקורות - הראשון היסטורי והשני מורכב מכמה שדות מחקר עכשוויים בתחום הפסיכולוגיה - המאששים ...
אל הספר