אימן אגבאריה 194 כחוויה משחררת ומאפשרת מימוש עצמי . חינוך דתי בגרסה השלישית, לדעת לם, כולל סתירה פנימית : כשם שחינוך המבקש את שחרורו של האדם לא ייבנה על בסיס קונצפציות פילוסופיות ואידאולוגיות המצדיקות את דיכויו של האדם, כן אין סיכוי שהדת, ובעיקר הממוסדת, תתמוך בחינוך המכוון לשחרור של האדם . הדת בחינוך היא מנגנון דכאני המרחיק את היחיד ממודעותו העצמית ומסיכוי למימושו העצמי . המבקשים לתמוך באמצעות הדת בגדילתו של היחיד לקראת אוטונומיה אינטלקטואלית ומוסרית, אין להם למה לצפות מן הדת . 1 אמירה נחרצת זו מסגירה את יחסו של לם לחינוך דתי בכל גרסה אידיאולוגית, לא רק בגרסת האינדיווידואציה, והיא מאתגרת את הכתיבה על חינוך דתי, בפרט בספר המבקש להתוות את מלאכת התכנון של סביבת חינוך על בסיס הגותו . הטענה העיקרית של פרק זה היא שחינוך דתי ראוי אינו משרת אף לא אחד משלושת "אדוני החינוך" והאידיאולוגיות הפדגוגיות שלהם ; חינוך דתי ראוי משרת את "האדון", את אֲדֹנָי . החינוך הדתי כיום משרת בעיקר את אדון חברה ואת אידיאולוגיית הסוציאליזציה שלו, המגולמים במדינת הלאום ובתנועות דתיות פוליטיות . שני הגורמים האלה מנסים ...
אל הספר