60 | פדגוגיה מתבוננת ותיקון עולם סיור אקולוגי במכללה באפריל 2015 . שיתפתי אותה בחזון והתחלנו לגבש את התשתית הרעיונית והארגונית . יחד פנינו לנמרוד, שנחלץ לבסס את היסודות הרעיוניים ולחקור את המשמעויות שבעשייה . המפגשים והשיחות של שלושתנו התאפיינו בכבוד הדדי, בהקשבה ובגילוי לב . רוב חיי המקצועיים אני אמון על הגדרת יעדים ועל מימושם . בהקמת המרכז לפדגוגיה מתבוננת זיהיתי את תנועות התודעה המוכרות : הדחף לאחוז, לדעת, להשיג . ואולם הפעם נהגתי אחרת . במקום להתרכז במטרות ובמשימות, בחרתי לשהות באי-הידיעה . שמעתי את הקול בתוכי שחושב שהוא יודע את הדרך, ונפרדתי ממנו . הבנתי שזה בסדר לא לדעת . ניסיתי לבטוח בדרך ומתוך כך להיות נישא, כלומר למעט את עצמי ולפנות מקום לאחר, להקשיב למגוון הקולות הנשמעים ולבחור להגיב אליהם מתוך קשב עמוק . עיקרון זה הוא מרכזי בעיניי בפדגוגיה המתבוננת . מהותו היא הזמנה להקשיב לצליל האישי של השותפים בתהליך, גם אם ייקח שנים רבות להפיק את הצליל ולשמוע אותו . רבי זושא מאניפולי אמר : “אם יאמרו לי בעולם האמת : זושא, למה לא היית כמו משה רבנו ? לא אתיירא כלל . וכי אפשר לדמות אותי למשה ...
אל הספר