פרק 18. מה שהיה יכול להיות

חמלה יש בעידוד אנשים לחצות יבשות וימים כדי להגיע ליבשת שבה יש פחות מדי בתים , פחות מדי משרות , ופחות ופחות נכונות מצד ציבור הקולטים . הצדק נדחק לאחור , על אף מבול החוקים שניתך על פני היבשת , אך גם לו יש זכות עמידה בכל זה . גם אם יישום הצדק באכיפת תקנת דבלין השלישית או חוקי ההשבה של מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה נראה כרוך בהמון ניירת ועמל , עדיין היה צורך לעסוק בצדק בהיבטיו הרחבים יותר . כשהצדק הופיע בדיון , הוא היה תמיד אותו צדק שנתבע בשם המהגרים החדשים . הצד שנעדר מהדיון , שבעניינו הצדק לא עלה כשיקול כלל , היה הציבור באירופה . בו נעשו הדברים , אך קולו לא נשמע ואם נשמע לא זכה לאוזן קשבת . בתנועות ההגירה הגדולות דחו החלטותיהם של מרקל וקודמיה את כל זכויותיהם לצדק . האגף הליברלי והפרוגרסיבי בקשת הפוליטית באירופה אמור היה להיות מוטרד מרמיסת המנהגים ומהשינויים הבלתי פוסקים בחברות הליברליות , שינוייםוהחוקים שהציבו בסכנה את האיזונים העדינים שחברות אלו בנויות עליהם . הוא אמור היה לתהות אם חברות שנוצרו בהתפתחות פוליטית ותרבותית ממושכת יוכלו להישמר נוכח הגירה בקנה מידה שכזה . העובדה שבקו החזית של עידן...  אל הספר
הוצאת סלע מאיר