אלא גם לתשישות קיומית . הנושא עלה שוב ושוב בהגות ובספרות הגרמנית הרבה לפני אסונות המאה העשרים . בשלהי המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים כתבו על כך פרידריך ניטשה , זיגמונד פרויד , תומס מאן וריינר מריה רילקה . באותה תקופה הייתה הסכמה כללית שמגוון הלחצים ועוצמתם הביאו לדלדול רוחני שהוא ייחודי לחיים המודרניים . אלה שעסקו בבעיה הזו או סבלו ממנה תרו אחר אבחון ואחרי מרפא ומצאו אותם בשלל שינויים בסגנון החיים , מתרגולת גופנית ועד צמיחתה של תרבות הסנטוריום , שינויים בתזונה והטפה נלהבת לאכילת מוזלי . היו שחיפשו אחר פתרון מעבר לים , שכן זיהו את אדישותם כתוצר של " רפיון - אירופי " . כמה מאלו חיפשו תשובות לבעיה במזרח . שם נהגו אירופים תשושים לרחוץ את נשמת עצביהם הרחק מהכובד המעיק של העבר וההווה של היבשת . בעשורים הבאים הוצבה ההתייחסות לאותו רפיון - אירופי בהקשרים אחרים , אך מעולם לא נעלמה . היום , במקום העבודה הטכנולוגי והגלובלי , מוצגת התשישות הקיומית בגרמניה כ " שחיקה " . ייתכן שהפופולריות שהמונח זכה לה נובעת מכך שהוא מחמיא יותר מ " עייפות ", ופוטר את הסובל מניחוח ההתפנקות העולה מן המתלוננים על "...
אל הספר