קעיית הקהילה | 81 לשגשג עד בלי גבול, לתפארת האדם והחברה . סיסמה פופולרית מספרת לנו שהמשפחה התקדמה ונהפכה ממוֹסד לידידוּת . אך כפי שכתב אורטגה-אי-גאסט, "אנשים אינם חיים יחד רק כדי להיות ביחד . הם חיים יחד כדי לעשות משהו ביחד" . להניח שבזמננו המשפחה, או כל קבוצה אחרת, יכולה לשמור על חיוּת מתמדת באמצעות איזה קשר חיבה של מגורים בצוותא, בלי שום פונקציות מוחשיות וממשיות, הוא כמו להניח שקשרי הרעות של העזרה ההדדית המתפתחים ביחידה לוחמת יימשכו גם באין מלחמה בעולם . על פי טיעון זה, החיבה וטיפוח האישיות במשפחה יכולים איכשהו להתקיים בריק חברתי, בלי תמיכת היעדים המכוננים והאידאלים של החברה הכללית והפוליטית . אבל לאמיתו של דבר, שום קבוצה חברתית לא תאריך ימים בהיעלם הטעמים העיקריים לקיומה, וטעמים אלה בעיקרם אינם ביולוגיים אלא מוֹסדיים . אם קבוצה כזאת — משפחה, איגוד עובדים, כנסייה — אינה מבצעת פונקציות מוסדיות חדשות, השפעתה הפסיכולוגית תיעשה מזערית . שום הערצה לפונקציות הפסיכולוגיות של קבוצה חברתית, ליכולתה לספק כמיהות לביטחון ולהכרה, לא תבטל את העובדה כי הפונקציות הללו, חשובות ככל שתהיינה בחייו הפרטי...
אל הספר