26 | החתירה לקהילה כגון "פרט", "שינוי", "קִדמה", "תבונה" ו"חופש" בלטו לא רק בשל השימוש הרחב בהן ככלים לשוניים בספרים, במסות ובהרצאות — אלא גם בשל ערכן הסימבולי באמונותיהם של המוני אנשים . מילים אלו היו גם תוצריה של ההגות וגם מעורריה . הבריות רותקו למה שהן ציינו ולמה שהשתמע מהן . כל המילים הללו שיקפו הלך רוח שזיהה את מהותה של החברה בעובדה המוצקה של הפרט הנבדל — אוטונומי, יציב ובעל הסתפקות עצמית — ואת מהותה של ההיסטוריה בשחרורו המתקדם של הפרט מהקביעויות העריצות והאי-רציונליות שהנחיל העבר . תחרות, אינדיבידואליזם, סילוק המעמד והמנהג, יחס על-אישי ואלמוניות מוסרית — כל אלה הוללו בפי הרציונליסטים, מפני שהם היו הכוחות הצפויים לסייע בשחרור האדם מאחיזתו המאוסה של העבר, ומפני שבאמצעותם אמורה הייתה להיווצר לפרט, הרציונלי והיציב מטבעו, סביבה שבה יוכל לפתח בלי הגבלה את היכולות הטמונות בו . האדם הוא העובדה הראשונית והמוצקה ; מערכות היחסים כולן הן נגזרות שלה . כדי שזה יתממש, כל שצריך הוא זירה נקייה מעיי העבר . היו מעטים, כגון טא-מי, ג'ון רסקין וויליאם מוריס, שהפנו את תשומת הלב למחירים התרבותיים והמוסר...
אל הספר