פרמ 10 : חוש המוסר והאופי האנושי | 303 טעות סופר פזיזה, הוא חוזר על המסקנה הזאת במקומות נוספים רבים . החסד — כלומר, להיות "אוהב את הבריות, רחמן, מכיר טובה, מסביר פנים, נדיב לב" — מורה על "הערך העליון שטבע האדם מסוגל להשיגו" . הרגשות הללו הם "טבעיים", ואף שהם קלושים מן האהבה העצמית, "יצור כבן אדם אי אפשר לו להיות אדיש כליל לשלומם או לצערם של שאר בני האדם, וגם אי אפשר לו, בשעה ששום דבר אינו מעורר בו פניות פרטיות, שלא להיות נכון להודות, בלי שום חקר או שיקול נוסף, שמה שמסייע לאושרם הוא טוב ומה שמרבה את סבלם 18 חושי המוסר "מושרשים עמוק כל כך במבנה הנפשי ובמזג הוא רע" . שלנו, עד שאי אפשר לעקרם ולבטלם אלא במחיר שיבוש גמור של 19 רוח האדם, מחמת מחלה או שיגעון" . מובן שההבחנה המפורסמת של יום בין "קיים" ל"חייב להתקיים" נועדה לאתגר רק שיטות חשיבה מוסרית שניסו להסתמך על ההיגיון לבדו כדי להוכיח מחויבות מוסרית, ובפרט "שיטות המוסר 20 מוסר, הוא אמר, נשען על רגש, ודורות של תלמידים העממיות" . הבינו זאת . אבל מוסר אינו נשען על הרגש לבדו, כי אין דבר "טהור" ברגשות מסוימים . יש הרבה דרכים לדעת ; להוראות הלב ...
אל הספר