156 | החוש המוסרי בכוח אל הרצפה . אלה הם כאבי תופת : שילוב של תחושת חנק איטית כי הריאות לא יכולות להתרחב עוד, פריקה של מפרקי הכתף כי הזרועות נמשכות למעלה באופן לא טבעי, וחסימה של אספקת הדם לגפיים . כדי להפסיק את הסבל, על השבוי לומר "אני נכנע" ולתת הוכחה לכניעתו בכתב הצהרה שחושף סודות צבאיים או מגנה את המדיניות הצבאית של ארצות הברית . מי שלא עשה זאת נידון לפרק זמן נוסף בעינוי החבלים . איש אינו יכול לעמוד בכך לנצח ; במוקדם או במאוחר, כולם נכנעו . ורק לעיתים רחוקות היה די בהצהרה אחת ; השובים רצו עוד, עם פרטים נוספים וגינויים חזקים יותר . סטוקדייל נאלץ לשאת את עינוי החבלים כמה פעמים וחתם על הצהרות רבות, כמו אסירים אחרים . לא הייתה לשום שבוי אפשרות להחזיק מעמד כמה שבועות או חודשים עד שהשובים יתעלמו ממנו : הלחץ היה אכזרי ובלתי פוסק . כמה מהשבויים מתו . נסיבות כאלו הופכות את השאלה "מה דורשת החובה ? " לעניין של חיים ומוות . נחשוב על השאלה מנקודת מבטו של אדם המעוניין באופן הגיוני בטובתו שלו . "אני נתון לחסדיהם של שובים שדבר לא ימנע מהם להשיג את רצונם . אני פה כמה שנים ואולי אהיה פה עוד שנים רבו...
אל הספר