122 | החוש המוסרי מסוימים חייבים לאכול בכפיות ולא במזלגות או אפילו בידיים, יש לנגב את הפה בשרוול ולא במפית, ויש לפנות לזרים בכינוי "זר" . התוכן המדויק של הכללים האלה הוא בגדר מוסכמה, כלומר נקבע לפי המקובל בכל חברה . אבל ההתעקשות שיהיו כללים, יהיה אשר יהיה התוכן המדויק שלהם, היא כנראה כללית ואולי אף טבעית . העובדה שקיומם של כללי נימוס הוא אוניברסלי משקפת כנראה את ערכם כדרך לאותת על קיומה של שליטה עצמית . נניח שהאופן שאנחנו אוכלים בו היה עניין של העדפה אישית בלבד . אם אני רגיל לאכול בכף ואני פוגש מישהו שאוכל בסכין, אני עשוי לחשוד שלזר המנופף בסכין ליד שולחן האוכל יש כוונת זדון כלשהי, ולהגיב בהתאם . הארוחה תהפוך לקטטה או שאמצא לי מקום אחר לאכול בו לבדי . לפי ההיסטוריון החברתי נוֹרְבֵּרְט אֶליאס, בימי הביניים המאוחרים היו האירופים רגילים לבטא את רצונותיהם ואת רגשותיהם מיד, בישירות ובבוטות . בנסיבות כאלה היה חיוני לנסח כללים שיפחיתו את הסיכוי שמעשה תמים — הושטת יד מול אדם אחר כדי לקחת נתח בשר או הנפת סכין כשחותכים בשר — ייראו כעלבון או כאיום שעלול להידרדר לקטטה אלימה . יתר על כן, עם היחלשות...
אל הספר