פרק 4. שליטה עצמית

118 | החוש המוסרי לועגים לחבריהם שהם חביבי המורים או חרשנים . אם שליטה עצמית היא תכונה שימושית, באיזה מובן היא מוסרית ? שמירה על התזונה עשויה להוביל לרזון, ורזון יכול לשפר את הבריאות ואת המראה, אבל האם רזון טוב יותר מוסרית מהשמנה ? יותר מכך, האם פעולה מתוך דחף אינה לעיתים המעשה המוסרי ? כשמתבונן מהצד ממהר לסייע לקורבן שוד או תאונה, המציל אינו מפגין שליטה עצמית — כלומר, הוא לא מחשב את הרווח העתידי שלו ושל הקורבן . אילו היה עושה זאת אולי היה מחליט לעמוד בצד . במקום זאת הוא פועל מתוך דחף, בשאיפה להגיב ולעזור לקורבן או בגלל פרץ של כעס כלפי התוקף . עם זאת, אריסטו מיקם את "כיבוש היצר" גבוה ברשימת הסגולות 1 נדמה שב"כיבוש היצר" הוא הטובות שלו, והקדיש לה פרק שלם . התכוון להרגל לשלוט בתיאבון הגופני או למתֵן אותו . הוא מנה את המתינות לצד הצדק והאומץ כתכונת אופי הדרושה תמיד ובכל 2 מקום לכל מי שרוצה להיות אדם טוב, בניגוד לכבוד או לחברותיות . למה אנחנו אומרים שאדם מתון הוא טוב, ולא סתם פיקח או אפילו ערמומי ? כדי להבין זאת עלינו ראשית להבין ששליטה עצמית היא בעיה רק כשעומדים מול בחירה בין הנאה מיידית ...  אל הספר
הוצאת סלע מאיר