26 | החוש המוסרי אבל הוא מעולם לא בחן ברצינות את נטיותיו המוסריות של האדם . ממשיכיו של מרקס, ובמיוחד מי שהשתמשו בתורתו כדי להצדיק את כוחם ( בעיקר לנין עולה במחשבה ) , חשבו כמותו שכל האמצעים כשרים כדי להשיג את האוטופיה הקומוניסטית . גם חייו של מרקס עצמו מעידים שהוא נטה אך מעט להניח לשיקולי מוסר להשפיע על קביעותיו הפוליטיות או על התנהגותו האישית . מרקס רמז לקיומה של מוסריות בלי לבחון אותה, אך רוב הפילוסופיה המודרנית נטשה את המוסריות בלי אפילו לרמוז עליה . פילוסופים אנליטיים התייחסו ברצינות לטיעון ש"ערכים" לא יכולים לנבוע מ"עובדות", ונטו לשייך את השיפוט המוסרי לתחום ההעדפות האישיות, שאינו שונה במיוחד מהעדפת גלידה בטעם וניל . ב- 1936 קבע אלפרד ג'ולס אָיֶיר כי מאחר שאי אפשר לתקף טיעונים מוסריים ( בניגוד לתיאוריית הכבידה ) באופן מדעי, אין הם יותר מ"קריאות ביניים או פקודות", "ביטוי טהור של רגש" 2 אקזיסטנציאליסטים כמו ז'אןשאין לו "כל תוקף אובייקטיבי" . פול סַארְטְר טענו שהאדם חייב לבחור את ערכיו, אבל סיפקו 3 כמובן, יש עוד נטיות רבותהנחיות מעטות בלבד לבחירה הזו . אחרות בפילוסופיה המודרנית, אבל ...
אל הספר