382 | האיש שהפיל את מסך הברזל ללמוד יותר עליו ועל תקופתו, וכדי להוסיף לדבריו את הרעננות שמביאים גילויים חדשים . אבל הוא לא רצה להיות מפתיע . הוא פשוט רצה לסכם את הדברים ולהציב אותם בתוך הקשר, והוא רצה לעשות זאת בדרך שהוא עשה זאת תמיד, תוך שימוש באותם דימויים ותוך התייחסות אל אותם דברים . והוא צדק, כמובן . המקרה היחיד שבו הצלחתי להשפיע עליו היה קשור לסיפור הוליוודי ישן . כאשר התחלתי לעבוד בשביל רייגן, ב- 1984 , נהגתי לצפות בו מהעבר השני של גן הוורדים, או כשהוא הלך מן הבית הלבן אל בניין אייזנהאואר, או כשהוא הלך לחדר המזרחי לארוחת הצוהריים, ומה שהרשים אותי תמיד היה החינניות הידידותית שלו, יכולתו ליהנות מן הרגע ומנוכחותם של אנשים אחרים וההבנה האינטואיטיבית שלו סגנון נשיאותי מהו . אין הכשרה למקצוע הנשיאות, ונשיאים נכנסים לתפקידם ולומדים — או לא — תוך כדי תנועה . רייגן תמיד התנהג כאילו הדבר בא לו בקלות, ללא מאמץ, כאילו הוא לא שם לב בכלל שהוא בתפקיד . תהיתי זה זמן רב אם סגנונו הנשיאותי לא הושפע מזיכרון מסרט מפורסם שיצא לאקרנים בתקופת בגרותו המוקדמת, ינקי דוּדל דנדי , בכיכובו של ידידו ג'ימי קא...
אל הספר