החייה | 135 והוא חודר מתחת לציפורניו . נראה לי מעניין שכאשר אנשים שעבדו עם רייגן בחוותו מדברים על כך, הם תמיד אומרים, "הוא אהב להתלכלך" . הוא אהב ללכלך את ידיו עד מרפקיו באדמה, לבוש בפשטות, מזיע . חוותו של רונלד רייגן הייתה המקום שאליו הוא הלך כדי ליהנות משלווה, מתנועה פיזית ומשקיעה במחשבות . זה היה המקום שבו הוא חלם בהקיץ ונתן למחשבותיו להוביל אותו כרצונן . לבנו של האדם שחי תמיד כדייר שכיר ודילג ממקום למקום ברחבי אילינוי היה מקום משלו, נטוע באדמה . בעשורים האחרונים של חייו החווה הייתה המקום המועדף עליו, יותר מכל מקום אחר בעולם . זה היה גם המקום שבו הוא קיבל החלטה לגבי עתידו, בימים ההם של אמצע שנות ה- 70 , כאשר היה עליו להחליט אם לנוע קדימה או להישאר במקום . ראנצ'ו דל סֵיֶילו לא הייתה חוותו הראשונה . הראשונה הייתה במאליבּוּ, וכיום היא שטח ציבורי שצורף למערכת הפארקים של המדינה . רייגן קנה אותה בשנות ה- 50 , לקח אליה את ילדיו, ועד היום פאטי מתהלכת בשביליה, שבילי הפארק . כשהיא פונה אל שביל מסוים היא חושבת פתאום : "פרות לפנייך ! " כי זה האזור שבו, בימי היותה של החווה, נהגו הפרות לרעות, או ...
אל הספר