קודמות . כדי להבחין בין אלה לבין אלה , כדאי להיזכר בעמדותיהן האופייניות של מסורות ההגות הגדולות של אירופה כלפי סחר וכלפי החתירה השיטתית לרווח חומרי באמצעות סחר . עמדות אלו היו הרקע המושגי והדימויִי שעל גביו הוסיפו האינטלקטואלים המודרניים נדבך משלהם . גם כשטיעונים אלה כבר לא הושמעו במפורש , הם הוסיפו להתקיים כמשקע ביסוד הדיון , והשפיעו על התפישות הפופולריות ועל הדיון המתוחכם יותר גם יחד . נצרות הקדומה , יוון העתיקה והדיוקן החברה הטובה במסורות שהשפעתו עדיין ניכרה בחיים האינטלקטואליים במאה השמונה-עשרה וגם אחריה , הקדיש תווים מעטים , אם בכלל , לסחר ולחתירה לרווח . ובכל זאת , כשפנה הדיון מהתוויית דמותה של חברה אידאלית אל הסדרה משפטית ממשית של חייהם של גברים ונשים ממשיים , צפו ועלו שאלות של ניהול הסחר והחתירה לרווח . המשפט האזרחי הרומי , רומית והדגש שהושם בו להגנה על הקניין , היהעל שורשיו באימפריה ה מקור השראה לעמדות חיוביות יותר כלפי צבירת עושר ושמירתו . מלחמות הדת החמות והקרות שאפיינו את ראשית העת החדשה היו נקודת מפנה ביחסים שבין המסורות הללו . ככל שגברה בציבור התחושה כי כפיית השקפה אחידה ...
אל הספר