כשאברומי הגיע למקום היו מאות הכלבים נובחים ומייללים . כל אחד מהם קיווה להיות זה שיזכה לטיול איתו . לכל אורך לימודיו בתיכון הגיע אברומי למקום אחת לשבוע ביום שלישי ואם לא היה יכול להגיע ביום שלישי , מצא דרך להגיע ביום שישי . כמה פעמים התלוותי אל אברומי במסעו אל הכלביה . בפעם הראשונה שנכנסתי לכלביה נרתעתי לאחור . הריח הכבד של עשרות כלבים , שהייאוש והרצון לברוח משם העצים אותו , מלווה אולי בתובנה הלא מודעת מה מזמן להם גורלם אם איש לא ימצא חפץ בהם , גרמו לי לרצות לברוח . אברומי , לעומתי , נכנס למכלאה בביטחון , כבקי וכרגיל , ויחד עם הממונה על הכלבייה בחרו את אחד הכלבים שיצא איתנו לטיול . קיוויתי שזה יהיה כלב קטן , חמוד ולא מאיים . אבל כמובן שלא כך היה : אברומי הגיח עם כלב ענק , שנראה כאילו הוא דר בכלביה כבר זמן רב . הכלב נראה לי גדול ומכוער ביותר . היה ברור לי שאיש לא יחפוץ ביצור המגודל הזה , שנראה כאילו הוא שוכן בכלביה כבר זמן מה , וגורלו למוות נחרץ . הכלב הענק , עם שיניו הגדולות , זינק עלי מיד והניח את כפות רגליו הגדולות על בטני . רציתי להעיף אותו ממני מהר ככל האפשר אך אברומי , שחש בפחד שלי...
אל הספר