זה יקה , למותר לציין , ואופה מעולם לא אחר לתפילה או לכל מקום אחר . אופה היה איש עבודה , אדם מתמיד , רציני ועיקש . בשנותיו האחרונות חשתי שהרבה מהרגש שמנע מילדיו , מתוך נאמנות לדרך החינוך היקית הנוקשה , שבליבה חינוך לעבודה , הישגים ומשמעת , בחר להעטיר על ראש נכדיו . כשהייתי ילד קטן , יראתי אותו . נדמה לי שהיראה שחש אבי כלפיו עברה גם אליי . אומה שידרה חום . אופה שידר יציבות , נחישות ומשמעת . ידעת שיש על מי לסמוך . כשהזדקן , נהנינו בצוותא מאוד מהתחביב המשותף שלנו — הספורט . הייתי בא לבקרו בביתו החדש שברמת גן ומבלה עמו שעות רבות בצפייה בשידורי ספורט בטלויזיה . אחרי פטירתו חשבתי על הפער הזה : מדוע חש אופה בנוח דווקא עם נכדיו ? הרגשתי שאיתנו , עם הנכדים , הוא הרשה לעצמו דברים רבים שלא העז לעשות עם ילדיו . נדמה שהדפוס הזה השתרש במשפחתנו . מכל בני המשפחה שלי , היה אברומי קרוב תמיד במיוחד לאבי , סבא צבי . • • • סבא צבי חנך אותנו ליראת השם , להתמדה , למשמעת ולכבוד . בביתנו היה עמוד שדרה דתי מוסרי , יהודי , ציוני וחברתי ברור ומילדיו דרש אבי לעמוד בסטנדרטים גבוהים . ארוחות השבת שלנו לא היו סדרה של ...
אל הספר