דבריו הפתיעו אותנו . לא ראינו קשר בין גידולו של אברומי ובין הילד שלו או עולם הדת . אבל הוא ראה קו מחבר כזה . במוצאי שבת , בדרך חזרה לגוש עציון , החליטה חנה שאת שנת הלימודים הבאה נפתח בתל-אביב . אנחנו וטפנו עמנו . חודש שלם ניסיתי לשכנע אותה לערוך את המעבר הזה במדורג — כלומר , להישאר לגור בגוש עציון ולהגיע לתל-אביב בשבת , או לערוך בה שיעורים ופעילות . עקירת משפחה מרובת ילדים ממקום נוח כגוש עציון ללב תל-אביב נראתה לי אתגר קשה . מעל לכל , הוא נראה לי כמו אתגר קשה במיוחד לאברומי . איך אפשר לעקור אותו מהרגליו ומהמטפלים שאתם הוא חש בנוח לטובת עיר ומערכת חדשה , שבה אינו מכיר אדם ? איך יסתדר הילד החי בבועה כשנפקע אותה בדקירה אחת ונכריח אותו לצאת ממנה למקום חדש ? אך כשחנה מחליטה משהו , אף אחד לא יכול לעצור אותה . היא הקשיבה לכל הטיעונים היפים שלי בחצי אוזן וסיכמה : אנחנו הולכים לקפוץ למים העמוקים — ומיד . אומרת — ועושה . חודש אחרי כן נסענו לתל-אביב כדי לבחון מוסדות לימוד לילדים . בסביבת ביתנו החדש , בככר המדינה שבצפון . מירון ו מוריה תל-אביב , פעלו שני בתי-ספר שנראו לנו מתאימים : . המנהלת מוריה ...
אל הספר