שיקויים וטיפולים , חנה ואני כינינו אותה בחיבה ' המכשפה ' . המכשפה החביבה הסכימה לקבל אותנו ללא תור , וככלות בדיקה מדוקדקת ודיקורים מכאן ועד סין הגיעה למסקנה חד-משמעית : אברומי חייב להפסיק לאכול מאכלי חלב , ומיד . ולא רק מאכלי חלב . גם פלפלים אסור . ועגבניות עם קליפה . ושלל איסורים נוספים . כך החלו ארבעה חודשים של גיהינום . השוקו בבוקר הפך לשוקו סויה . העוגה , לעוגת חרובים . וכשכל ילדי הגן התענגו על וופלים עם שוקולד , אברומי כרסם פריכיות אורז יבשות . ארבעה חודשים המתנו לנס , או לפחות לאות כלשהו שהסבל הזה של אברומי מועיל למשהו . שום דבר לא קרה , למעט זה שקומץ המשפחות שהסכימו לארח אותנו נאלצו לחוות את הסיוט של אירוח בננו הסובל מהתנזרות כפויה ממאכלי חלב . חנה , האמונה על עיקר ענייני המזון , כבר איבדה את הסבלנות . אני המשכתי לשגות באשליות ובחלומות . אולי דווקא זה ייצור את השינוי ? אולי אם ננסה עוד מעט זה יקרה ? אולי ננסה עוד חודש ? תקופת הניסיונות הזו בבני אדם לימדה אותנו שלא כל דבר שאפשר לנסות צריך לנסות . לא כל כתבה בעיתון — אפילו לא בעיתון אמריקאי ! — היא המלצה מדעית , ואפילו לא כל המלצה...
אל הספר