הביולוגיים , אני חולם — ולא פעם אחת — על אברומי . * * * אברומי לא היה פרויקט חינוכי . לא ראינו בשהותו בישיבה מעשה חסד , לא ריחמנו עליו מעולם , לא חשנו צורך לסייע להוריו . אברומי למד בישיבה כי כך צריך להיות . פשוט , אין שום סיבה שבעולם שכל חברי קהילת הבוגרים לא ילמדו יחד באותה כיתה . גבוהים ונמוכים , בהירים וכהים , אוהבי מקצועות הומניים ומקצועות ראליים , כאלה המתמחים בחכמת הלב ואחרים שכוחם בחכמת ידיים , ועוד שורה ארוכה של לומדים הנמצאים על רצפים שונים של תקשורת בין אישית . אף אחד מהם לא אמור להישאר מאחור , להיות מודר מחברת בני גילו . ובעיקר , אין אחד שאין לו מה לתרום לחברה , שאין מה ללמוד ממנו . קל וחומר כשמדובר באברומי . איני מוכן לראות בילדים עם צרכים מיוחדים כר למעשה חסד של האחר . אינני מוכן לראות בהם שמרי יין המתסיסים ומעוררים את הצדדים הטובים בנו ו ' מכריחים ' אותנו להיות טובים . המבחן האמיתי אינו בארגון חסד המשלב בין ילדים שונים בקייטנת חופש או במפגש קבוע של שעה או שעתיים אחר הצהריים . גם זה מעשה חשוב , כמובן , אך רק בתנאי שמדובר בצעד ראשון . האתגר הגדול הוא חיים משותפים , חיים בי...
אל הספר