תודות | 321 ניקולס סואמס וסלייה סאנדיס ממשפחת צ'רצ'יל עזרו לי מאוד כשדיברו על הסבא שלהם, ופרק אחד כתבתי בביתו היווני של נינו של צ'רצ'יל, הוגו דיקסון . מעל לכול, הספר לא היה יכול להיכתב ללא תחקירו הנמרץ ועידודו של וורן דוקטר המעולה ( או כפי שאי-אפשר שלא לקרוא לו אצלנו במשפחה, דוקטור דוקטר ) מטנסי ומקיימברידג' . יחד חקרנו הכול, מהבונקר של צ'רצ'יל דרך חדר השינה שלו ועד לחניית הארעי שלו במלחמת העולם הראשונה, וכשקשרנו את התיאוריות שלנו יחד, נוספו לאירוע כולו עוד צבע והתרגשות בשל הידע הבלתי-נדלה של וורן . אחת האמירות המפורסמות של צ'רצ'יל הייתה כי "כתיבת ספר היא הרפתקה . בהתחלה זה צעצוע ושעשוע . ואז הספר נעשה לפילגש, לאדון, ולבסוף לעריץ . השלב האחרון הוא הקטע שבו בדיוק כשאתה מתחיל להשלים עם השעבוד שלך, הורג את המפלצת ומשליך אותה אל הציבור" . הוא צודק בעניין השעבוד . אז אני רוצה להודות באופן מיוחד לאשתי מרינה, שהצליחה להשלים עם העריץ צ'רצ'יל שהתמקם בביתנו והעלה דרישות קבועות כמו איזה דייר ענקי שרק הולך ומתנפח — ועל כל ההצעות המצוינות שלה . תודות המוציא לאור הבריטי המחבר וההוצאה מבקשים להודות ל...
אל הספר