276 | אפקט צ׳רצ׳יל שעת ארוחת הערב קרבה . בסיוען של שתי עוזרות חזקות התחיל וינסטון צ'רצ'יל בן ה- 86 לרדת לכיוון הרציף . הוא שרד מאירוע מוחי קטן נוסף . שיניו היו חלשות . אבל פניו היו מלאכיות כתמיד . עיניו הלחות בהקו, עניבת הפרפר המנוקדת שלו הייתה סביב צווארו . הוא נקש על הלוחות החלקים באותו מקל הליכה מוזהב בקצהו שנתן לו אדוארד השביעי לחתונתו ב- 1908 , ובתוכו ניצתה אותה התרגשות נושנה לקראת ארוחת הערב הקרובה והאלכוהול שיתלווה אליה . נכון שלא תמיד היה לו קל לפתח שיחה עם אונסיס, טייקון הספנות יליד איזמיר, שהרבה לספר על "בני הזונות" שהפריעו לבתי הקזינו שלו . אבל זה לא הפריע לצ'רצ'יל יותר מדי . ב- 1911 הוא סבל שיט של שישה שבועות עם ה"ה אסקווית לים התיכון, ובמהלכו שמעו אותו רוטן שמבקשים ממנו לפקח על יותר מדי חורבות עתיקות . לפחות אונסיס לא גרם לו לרגשי נחיתות לגבי ההשכלה הקלאסית שלו . לא, הוא אהב את התחושה בשיט : הפינוק, המסע, הפניות האינסופיות — נופי היבשה ונופי הים . וכעת הוא מביט על נוף שעינו שזפה לראשונה ב- 1895 — לפני עידן ועידנים — כשהגיע בגיל 21 לשהות עם ידידה של אימו, בורק קוקרן, ולמד א...
אל הספר