מנהיג פופוליסטי בהיגיון הנאו־ליברלי: על דפוס המנהיגות של בנימין נתניהו בסבב הבחירות 2021-2019

אבי שילון 156 בהתפרקות קואליציית הימין-חרדים שלו בתוך שלוש שנים, בחקירת משטרה על מתנות שנטל, ובתבוסה בבחירות 1999 למועמד מפלגת ישראל אחת — אהוד ברק . במהלך הקדנציה הזאת התעמת נתניהו עם שרים רבים ממפלגתו, בכללם דוד לוי, יצחק מרדכי, דן מרידור ובני בגין, ואלה עזבו את ממשלתו או פוטרו ממנה . בעקבות תבוסתו לקח נתניהו פסק זמן מהפוליטיקה . בקדנציה השנייה שלו כראש הממשלה ( 2009 – 2013 ) העדיף נתניהו ממשלת אחדות, שחברו בה לפרקים מפלגת העבודה וקדימה . רבים משרי הליכוד היו מקרב מה שמכונה "הדור השני של המשפחה הלוחמת" ( בכללם מיקי איתן, דן מרידור, בני בגין, עוזי לנדאו ולימור לבנת ) , שפעלו בזיקה לאידאולוגיה הרוויזיוניסטית המקורית, שמיזגה לאומיות תקיפה לצד ערכים ליברליים . גם הנושא שעמד בראש סדר היום של הממשלה זכה לקונצנזוס : מניעת התחמשותה של איראן בפצצות אטום . אפילו את הסוגיה הקבועה שעל סדר היום הפוליטי מאז 1967 — עתיד השטחים הכבושים — נתניהו שיכך . בנאום בר-אילן, שנשא ב- 2009 , הסכים נתניהו מצד אחד להקמתה של מדינה פלסטינית, ומצד שני התנה תנאים שלמעשה ביטלו את מימושה של האופציה הזאת, בשל הצפי להתנ...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר