ארבע מערכות בחירות בשנתיים: משבר ייחודי או חזון לבאות?

מיכל שמיר | גדעון רהט 20 א . ה ג ו רמ י ם למ שב ר : מ דו ע נער כ ו ארב ע מ ע רכ ות בח י רו ת ב שנ ת י ים ? להתרחשות זו של ארבע מערכות בחירות בשנתיים — שלוש מערכות בחירות רצופות בשל חוסר יכולת להקים ממשלה ועוד אחת לאחר ממשלה שכיהנה זמן קצר — אפשר להציע כמה הסברים . האחד הוא ההסבר הפרסונלי, ובפרט זה שמתמקד בראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו . נתניהו היה מעוניין בניצחון מובהק בבחירות כדי להציב את התמיכה העממית הרחבה בו כמשקל נגד לכתבי האישום בנושאי שחיתות ציבורית שבפניהם עמד . את הרוב הזה תכנן נתניהו למנף למען חקיקה ומינויים שיסייעו לו במאבקו המשפטי . משלא הצליח לגייס רוב מובהק, החליט ״לערבב את הקלפים שוב ושוב״ עד שיקבל את התוצאה הרצויה . הסבר ברמה האישית אפשר להחיל גם על הצד השני — סירובן של מפלגות מהמרכז לשבת באותה ממשלה עם נתניהו ( אך לא עם הליכוד, מפלגתו, כפי שהם הצהירו ) . הסבר כזה יכול לחול גם על מקרים נוספים מימין : הן על סירובו של אביגדור ליברמן להצטרף לקואליציית נתניהו בעקבות הבחירות הראשונות בסדרה, באפריל 2019 , ובכך למנוע ממנו להקים ממשלה ; והן על הקמתה של תקווה חדשה על ידי גדעון ...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר