222 נעמה כרמי במהלך השנים שלאחר קבלת ההכרזה נוצרה מערכת ענפה של אמנות, הצהרות ומנגנונים בין – לאומיים, שעניינם הגנה על זכויות האדם, חלקם במישור העולמי וחלקם במישור האזורי . האמנות הן ביטוי להסכמה בין מדינות באשר לנורמות של זכויות אדם שהן מתחייבות לקיים . המנגנונים לאכיפת נורמות אלה כוללים ועדות מיוחדות שהוקמו על פי האמנות ומְנַטרות את האמנות, מפרשות אותן ואף דנות לעתים בטענות של יחידים בדבר הפרת זכויותיהם על פי האמנה, כאשר האמנה מאפשרת זאת ( בדרך כלל בפרוטוקול מיוחד, וכאשר מדינתם של אותם אזרחים היא צד לו ) . בזירה הבין – לאומית לא קיימת רשות מחוקקת ( שלצדה הרשויות האחרות ) . כאשר מדובר באמנות בין – לאומיות, כוחן ומרותן נובעות מהסכמת המדינות לקבל אותן על עצמן . כל המשפט הבין – לאומי, ובייחוד המשפט של זכויות האדם, נוגס למעשה בריבונותן של המדינות, מאחר שהוא מתערב במה שהן רשאיות לעשות בשטחן ועושה זאת בהסכמתן . אבל כאן גם חולשתו . ישנן מדינות שאינן צד לאמנות, ובהיעדר רשות אוכפת ומבצעת, כוחן של האמנות מוגבל גם כשהדבר נוגע למדינות החתומות . האמנה הבין – לאומית הראשונה היא האמנה בדבר מניעתו וה...
אל הספר