119 זהות אנוסה פגישה שנדחתה . האם התכוונתי לומר שאלה חיי בישראל שחרצו את יהדותי ? בספטמבר 1964 שוב היינו בשטרסבורג, כדי להמשיך בלימודינו ובפלירטים התכופים יותר מתמיד . המשכנו להשתלב כיהודייה וצרפתייה עם פחות קשיים בהשוואה לפעם . גילינו, בתחושת הקלה, שאין צורך להיות דתי כדי להיות יהודי . הכעס הילדותי שלי על אותו אל בלתי צודק כלפיי וכלפי משפחתי מנע ממני להלל אותו . לא האמנתי די באלוהים כדי למלא את הריטואלים והטקסים שכיבדו חבריי ומגונניי בשטרסבורג . זכר הילדות הסוציאליסטית שלנו והדעות הרציונליות התעצמו לאחר המפגשים שלנו עם ישראלים, ברובם חילונים, שהרחיקו אותי מחובת השייכות ליהדות . ההיכרות שלי עם קלוד, בעלי לעתיד, עודדה הלך חיים יהודי אבל חילוני . הוא היה ממוצא מרוקאי אבל מוטמע בחיים הצרפתיים, ללא הריטואלים של היהודים הספרדים . הוא עמד לסיים את הדוקטורט שלו בכימיה במעבדה יוקרתית במיוחד . ההומור והנינוחות שלו הקסימו אותי מיד . הוא התאהב בי לאלתר, כמו רוברט בזמנו . אהבתי את האהבה שלו ואת הנדיבות . בלי שום היסוס, בניגוד לחבר הקודם שלי . הוא קיבל אותי כפי שהייתי . הייתי כבר בת עשרים וארבע, לא...
אל הספר