72 גוטה טירנגל בן עזרא שלנו, סטלין וביירוט . אחריהם הגיעו כוכבים חדשים של נעורינו הקומוניסטיים . עבורנו, הילדים, החגיגות האלו היו רגעי שמחה . הורינו שתקו כדי לא לאבד את הפרנסה הדלה שלהם . חיינו בצנעה גדולה, בלי להרגיש את זה, לבושים בחלוקים בצבע כחול כהה עם צווארון לבן - מדי בית הספר - ובעוד תלבושת אחת או שתיים לסוף השבוע . היה שוויון בתוך המצוקה, ולכן איש לא הרגיש הבדל ניכר בין הילדים שהשתייכו לאליטות הישנות לבין הילדים של המנהיגות החדשה, הפרולטרים . זה היה המצב ברוב הערים והכפרים בפולין בשנות ה – 50 . עם זאת, בערים הגדולות נוהלו חיים אחרים, מגוונים יותר, וללא כל השוואה למצב המנהיגים הקומוניסטים, ה"נומנקלטורה", אשר חיו לגמרי בנפרד ונהנו ממותרות, חסרי בושה . אותם מנהיגים נהנו ממצבם המועדף, אבל כדי לשמור על מעמדם שילמו את מחיר הכניעה במסגרת רשת סבוכה של חיבורים אידאולוגיים – חברתיים . בעיניי ובעיני הוריי המאמצים החיים שניהלנו היו כמו של פרולטרים מקומיים ללא נטייה פוליטית, עם קורת גג, ארוחה משביעה אחת בכל יום ולחם וגבינה בארוחות אחרות, בתוספת כמה פירות וירקות העונה . משתה גדול נערך פעמיים...
אל הספר