134 דרור ארליך סגנונו המיוחד של היסוד שלפנינו מזכיר במקצת כתב חידה : לא רק המבנה שלו חסר ויוצא דופן אלא גם מהותו מנוסחת במילים כלליות מאוד ובלא כל הסבר . לעומת זאת הוא משופע מובאות מקראיות . אי לכך, אולי המפתח להבנת משמעותו של יסוד זה כהלכה הוא התבוננות מעמיקה בפסוקים המצוטטים בו . הגדרת היסוד וקשייה הרמב"ם טוען שחובה להאמין שהאל מודע למעשים שבני האדם עושים ( "יודע" ) ושהוא אינו מתעלם מהם ( "ולא הזניחם" ) . כדאי לציין שעל פי הגדרה זו אין חובה להאמין שהאל יודע את מעשיהם של היצורים הלא אנושיים בטבע . ואכן, ב מורה נבוכים הרמב"ם דוחה בנחרצות את הדעה המייחסת לאל השגחה כלשהי על בעלי החיים : תורתנו מתייחסת אך ורק למצביהם של פרטים מבני-האדם . אבל הסיפור הזה על פיצוי לבעלי-חיים לא נשמע כלל לפנים באומתנו . איש מן החכמים לא הזכירו כלל [ . . . ] לדעתי ולפי מה שאני סובר, ההשגחה האלוהית הולכת בעקבות השפע האלוהי ובעקבות המין שבו מדבק אותו שפע שכלי [ . . . ] מה שעורר אותי לדעה זאת הוא שלא מצאתי מעולם כתוב בספרו של נביא שהאל משגיח על פרט מפרטי בעלי-החיים זולת פרט האדם לבדו ( חלק ג, פרק יז, עמ' 480 - 48...
אל הספר