72 דרור ארליך בתכניו של יסוד זה, ראוי לתת את הדעת לשני הרבדים הטקסטואליים הבאים : הנוסח המקורי [ א - ג ] ותוספת מאוחרת [ ד * - ה * ] . מניין אנו יודעים זאת ? ובכן, הדבר עולה בבירור מהטקסט עצמו, מעצם החריגה המבנית : ביסודות הקודמים הופיע נוסח הסיום הקבוע : "וזה היסוד [ . . . ] הוא שמורה עליו [ . . . ] ", וכאן מופיעים אחריו גם שני משפטים : "ודע [ . . . ] במורה" . יתרה מזו, הרמב"ם מסיים את דבריו בהצגת המניע לכתיבת התוספת וקושר אותו בלשון עבר לדברים שכתב ב מורה נבוכים ( "כמו שביארתי וביררתי במורה" ) , חיבור שכתיבתו נשלמה בשנת ,1191 כרבע מאה לאחר כתיבת פירוש המשנה . הנוסח המקורי של יסוד זה נכתב בשנות ה- 60 של המאה ה- ,12 וברור אפוא שהרמב"ם הוסיף את הפסקה 18 האחרונה זמן רב לאחר מכן . הנוסח המקורי של היסוד הרביעי זהה למבנה של שלושת היסודות הראשונים : כותרת [ א ] , תוכן [ ב ] וסיום [ ג ] . בגרסה המקורית, בכל אחד משלושת חלקיה, נושא היסוד הוא קדמותו של האל . שלא כמותם, בתוספת המאוחרת [ ד * - ה * ] הנושא הוא בריאת העולם . אפתח את הדיון בביאור הגרסה המקורית - הגרסה שחיבר הרמב"ם בתחילה . אוסיף הסבר...
אל הספר