חיים דעואל לוסקי 108 ובאובדנים שהוא אִפשר / יזם בדרך . בנתחו את מה שמאפשר, את הלא – אפשרי ואת ההשׂ�אה העצמית של הבלתי ניתן, ביקש היידגר להנהיר, כפי שהוא מכנה את הדיון, את הגבול שבו נחשפת שאלת האמת על מצבו של הגוף ) האנושי ( במסגרת האנונימית של הזמניות, מקור מחיקת הגבול שהוא תמיד יותר מה"דבר", בהיותו הכרחי, אך גם פחוּת ממנו, נקודת גבול נטמעת וחולפת . הבנת הפחִיתוּת והשׂ�את התוספת הנתונה דווקא בגוף כביניים, כהצבה עצמית בזמניות, חושפת את היכולת להנכיח את האופן שבו ה"ישותיות" הממלאת את נוכחותי בהווה כקיום גם מייצרת אותי כחפץ, ובזה ייחודה ; היא נוצרת כדבר בעל מידה מסוימת של היקבעות, חזרה וביטחון, המשכיח וזוכר 2 ההיזכרות והתנועה המחודשת שמסלול הש�כחה אמור אותי בה בעת כטרנסצנדנטי . לייצר, מבחינת היידגר, הן גם האפשרות למצות את הדאגה לאחֵר ואת חשיפתו בתוכי, את הרצון האינסופי לתיקון ולחריגה, אפשרות הטעונה במושג הרצון שממנו מתחיל 3 את הדיון הטיפולי הפסיכואנליטיקאי השוויצרי לודוויג בינסוואנגר ) Binswanger ( שלו בפרקטיקה הפסיכואנליטית, כמחשבה תיאורטית הפועלת דרך הפרגמטיקה האקזיסטנציאליסטית של המטפל הפס...
אל הספר