פרק רביעי אונטולוגיה אידיאליסטית, אונטולוגיה אמפיריציסטית

חיים דעואל לוסקי 92 זאת פונה, הורס ומפרק את הנאמר לתוך דיסציפלינה שונה ולעתים אף לתוך שיח אחר לחלוטין שנכתב ברמה רפלקסיבית שונה . מתפתחת אצלו כאסטרטגיה היכולת שלא לומר דבר באופן ישיר, לא לסגור כל קצה אלא להשאיר את הקלפים ביד, פרושים, תוך כדי שימוש באפשרות לחצות גבולות ולנוע בתנועה חזקה שהייתה אפשרית באותו רגע של חשיבה מהפכנית בעיני עצמה . כוונתו לחרוג מהפנומנולוגיה שחברה לאקזיסטנציאליזם ולאידיאליזם השגוי של המחשבה הקאנטיאנית, זו שעומדת מבחינת דלז יחד עם הדיאלקטיקה והרומנטיקה ומהווה אויב למחשבה שלא מצאה מנוח . גדולתו של הספר היא בכושר שלו להימנע מניסוחה של תזה אחרת על "מצב האדם", או על הסובייקט, להימנע מכל מחשבה מאורגנת — אפילו תחת כותרת כללית למדי כמו ביקורת ודקונסטרוקציה — ובמקום זאת לחמוק ולסובב, אסטרטגיה המייצגת את פעולת מושג ההבדל הדלזיאני, שמהותו בחזרה כהבדל, בהבנתו של דלז את הפילוסופיה של הזמניות הפועלת להפיכת העבר למקור פעיל במציאות, עבר טהור שאינו חדל להשתנות גם אם לכאורה הכוחות שהיו פעילים בתוכו אינם נוכחים היסטורית וקיומית . בזמן מקביל לדרידה חושב גם דלז על מושגי ההבדל, בהמשך...  אל הספר