132 עמנואל מרקס אולם מנהיגי כנופיות המבריחים לא יצאו לעבוד . הם נשארו בבית, במקומות המסתור שלהם בהרים, וביתם היה פתוח לאורחיהם הרבים . לכן היה לי קל להיפגש עימם . למראית עין הם אומנם היו לא פעילים בכלכלה, אך עד מהרה הבנתי שהם עובדים קשה מאוד כדי לשמר את ארגוני ההברחות : הם טיפחו קשרים עם עמיתים לשעבר וטיפלו בבארות ובבוסתנים במקלטיהם ההרריים . הם היו משוכנעים שהמצב הפוליטי והכלכלי ישתנה במוקדם או במאוחר, ואז הם יוכלו לחדש את עסקי ההברחות . גם בדווים שלא היו מעורבים בהברחות חששו מהעתיד, אך התמודדו עם החששות בדרך אחרת . הם עבדו קשה כדי להתכונן לאסונות צפויים, כגון מחלה, מוות ואובדן הכנסה . לשם כך הם הקימו מערכת מורכבת של ביטוח הדדי, שמרכיביה העיקריים היו בוסתנים ועדרים קטנים ששימשו עתודה כלכלית ; רשתות צפופות של יחסים עם שארים, עמיתים ושותפים שיש בכוחם להושיט עזרה בעת צרה ; וקשרים שבטיים שהעניקו להם גישה למשאבים טריטוריאליים . כאשר העבודה בחוץ הייתה מצויה בשפע השקיעו הבדווים רק את המינימום ההכרחי לקיום המערכת . בכל פעם שהם יכלו להשתחרר מהעבודה, הם הקדישו זמן לטיפוח הרשתות החברתיות שלהם ול...
אל הספר