170 עינב רוזנבליט תסכול בשל מוגבלותו של הגוף . כאן אבחן את תשובת הזן לשאלת תכלית האימון, ואתמקד באחדות שעורך דוגן בין אימון להגשמה . דוגן אינו מתייחס ל"הגשמה" כמטרה שאליה מכוון האימון, אלא מתייחס לאימון וההגשמה כשני היבטים של מצב אחד . התלמיד, לפי הזן, אינו מתאמן כדי להגיע להארה, אלא בעצם האימון הוא מגשים את טבעו המואר . אמנם האימון מניב פירות מנטליים כאלה ואחרים, אך התמורה לאימון מתרחשת תוך כדי אימון, ואין אף הגשמה אחרת שתבוא בסוף הדרך . כאן אציע שהזיקה בין אימון להגשמה בזן דומה לזיקה בין אימון להגשמה במחול . בסעיף השני אתייחס למושג הזן סאטורי ( satori ) , שפירושו הגשמה או התעוררות . אבחן את תכונותיה של ההתעוררות באימון זן ואת התנאים המאפשרים אותה . לאור מושג זה אבחן את היחס בין אימון להגשמה במחול עכשווי ; בצורות שונות של אמנות האוונגרד מאז שנות ה – 60 בארצות הברית טושטשו הגבולות בין תהליך העבודה לבין התוצר, וטשטוש גבולות כזה נוכח גם במחול מאז אותה תקופה . כאן אתייחס ליצירות מחול כחוליה בתהליך שבו גם התרגול בסטודיו, גם החזרות וגם השיבה לאחורי הקלעים בסוף המופע הם חלק ממנו . אאמץ את גי...
אל הספר