12 עינב רוזנבליט לפי הדוקטרינה הבודהיסטית, וכיצד השתוקקות זו מתממשת במחול . לפי תורת בודהא, אחד מהרגלי התודעה האנושית הוא דבקות במקורות עונג וניסיון להדוף את הצער והכאב ; כשחווים עונג משתוקקים שיישאר תמיד, וכשחווים צער מבקשים שייעלם . לשתי החוויות משותפות השתוקקות, רצייה ואי – נחת הנובעת מהשתוקקות בלתי ממומשת . בפרק הראשון אבחן כיצד ההשתוקקות, כמקור לסבל, נוכחת באימוני מחול, וגם מתבטאת באסתטיקה של יצירות מחול עכשווי . אימון במחול דורש פעילות מודעת עם הגוף, אך כזו שהאינטלקט בה הוא משני . הפרק השני בוחן מהי תודעה "בלא מחשבה" - בזן ובמחול ; לגוף ידיעה שאינה שכלית, אלא נובעת מקיומו הממשי מרגע לרגע . הגוף המתנועע אינו חושב על המציאות אלא חווה אותה, ומשום כך המפגש שלו עם הממשות הוא מיידי, בלתי אמצעי ופשוט . ידיעת הגוף במחול עכשווי מקבילה לידיעה הנקנית באימון הבודהיסטי ; אחד מעקרונות הבסיס של בודהיזם מהיאנה הוא ויתור על ניתוח אנליטי של המציאות שנועד להשיג ידיעה רציונלית, לטובת מציאת סוג אחר של ידיעה שמקורה אינו במחשבה אלא בחוויה . הוויה בלא מחשבה היא הוויה הפטורה מסיווג המציאות למושגים . הזן ...
אל הספר