עוזי רבי 80 גם במציאות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, לעת כינונן של מדינות לאום ערביות, קיבלה הדומיננטיות הסונית חיזוק יתר . הדבר בלט במיוחד במדינות כעיראק ( ובחריין, אם כי זו קיבלה את עצמאותה רק ב – 1971 ) , שם השיעים היוו רוב, אך הבריטים בחרו להפקיד את השליטה בידי אליטות סוניות . הן בעידן האימפריה העות'מאנית והן במציאויות המנדט שלאחר מלחמת העולם הראשונה היו אלה האליטות הסוניות — בעלי אדמות, נכבדים שבטיים, אנשי צבא ומנהל בכירים — שבאו בקשרי שיתוף פעולה עם הכוח החיצון ושימרו אגב כך את מעמדן ועליונותן . גם לעת הסתלקותה של הנוכחות הבריטית ועלייתם של משטרי המהפכה הערבית, נותרו הגאי השלטון ברוב המדינות הערביות בידיהם של אלמנטים סונים . גלי השינוי שהתרגשו על המזרח התיכון במהלך המאה ה – ,20 ובכלל זה עלייתם ונפילתם של רעיונות ומשטרים, לא שינו את כלל הברזל שקיבע את העליונות הסונית ואת דחיקתם של השיעים לקרן זווית . גם הלאומיות הערבית, שהכתיבה את מסגרות הפעולה של עמי האזור בעידן הדה – קולוניזציה, הייתה בעיקרה תופעה סונית, ואין תמה בכך שנושאות דגלה של הלאומיות הערבית — מצרים, סוריה ועיראק — תבעו לעצמ...
אל הספר