רשמי שדה 227 רושם את חוויות הביקור תוך כדי התרחשותן . לשם מה לחכות לאחר הביקור, הציע בתבונה . האם לא כדאי לחקוק את הרשמים בעודם טריים ? נדּאל הוסיף ושאל מדוע אינני מצלם . השבתי שדווקא יש עמי מצלמה . הוא האיץ בי לרשום ולצלם את ביתו וחתם בעצה : "אל תהיה ביישן יותר מהנחקרים שלך" . מצויד בעצות אלו ומעודד מהתגובה החיובית לעניין התיעוד, הגעתי למחרת בבוקר אל ביתו של מחמד רשיד כבהא, בן אחד היישובים הקטנים בסביבה . מחמד הוא גבר כבן שבעים, עוד כוחו במותניו, עובד בחקלאות באחד מקיבוצי הסביבה . כמה ימים קודם לכן ביקרתי אותו ואת חניפה, אשתו השנייה הצעירה ממנו, בחברת ידיד יהודי . זכרתי : "אל תהיה ביישן יותר מהנחקרים שלך", שלפתי דף ועט ורשמתי בראשי פרקים את תשובותיהם של מחמד וחניפה לשאלותיי . לכל אורך השיחה הביטה בי האישה בעיניים ערניות . כשבאה השתיקה המסמנת את תום הביקור, חשתי שהחמצתי את הרגע שבו אוכל לבקש לצלם ובקשתי תיענה ברצון . קיפלתי את הדפים, הנחתי את העט בכיס חולצתי וביקשתי, בערבית, בביטוי המתאים, את רשות מארחי לעזוב . ברגע ההוא נעצה בי האישה את מבטה ולא הרפתה . היא ביקשה, גם היא בביטוי המתאים,...
אל הספר