170 אראלה גלין הבין – אישיים ומשתקפת בהם . מכאן אפשר ללמוד שהאבהות הלא – משמורנית מתפתחת דרך קשר והתקשרות ולא רק דרך נפרדות ואוטונומיה, וזאת בשונה מהתפיסות הרווחות בזרם הפמיניסטי – תרבותי על זהותם של גברים ונשים ( Chodorow 1978 ; Gilligan 1982 ) ועל הבניית מובחנותם של גברים ונשים ( Knudson - Martin 2002 ) , שלפיהן חוויית העצמי הגברית ורמת מובחנות העצמי נובעת מנפרדות ועצמאות, לעומת חוויית העצמי הנשית, הנובעת בתוך קשר . מעבר הגירושים מעמיד את האבות הלא – משמורנים בהתמודדות מול תהליכים של היפרדות ואינדיווידואציה ( 1985 McCollum ) , שנוגעים לתהליכי אובדן, נעדרות והיפרדות, ובד בבד בהתמודדות עם תהליכים של נוכחות, התקשרות וקשר כלפי אותו האובייקט, על מנת להגיע לאינדיווידואציה ומובחנות כאב לא – משמורן . תהליכים דיאלקטיים אלו של היפרדות והתקשרות אינם סגורים ומהדהדים זה את זה . האב נדרש להיפרד מהזיקה הזוגית שלו כלפי בת הזוג ולהתקשר עמה בזיקה הורית חדשה כלפיה כאם וכהורה . תהליכים רגשיים דיאלקטיים אלו מאלצים את האבות להתמודד עם תהליכים מורכבים שקשורים להבניית זהותם התפקידית האבהית . אם כן, הבניית ה...
אל הספר