תם ולא נשלם: אפילוג

294 | המשכיות ושינוי : גמלאיות שלא פרשו לשיחה הספונטנית, החברות דיברו על משמעות הקבוצה עבורן . הפרקים כבר הושלמו, ורצינו לחדד דקויות ביחס למהות הקבוצה שהתלבטנו לגביהן . שאלות כגון "מה קיבלתי מהקבוצה ? ", "מה היו המפגשים בקבוצה עבורי ? " ו"מה תרמו לי החברוֹת בקבוצה ? " הזמינו התייחסות של כל המשתתפות . כוח המשיכה של הקבוצה בעיני המשתתפות, כפי שהשתקף בפגישת הזום פרימה : כשהתחלנו להיפגש הייתי שנה לפני היציאה לגמלאות . הרגשתי שהקבוצה היא עוגן, שהחיים ממשיכים אחרי הגמלאות . לא רק משהו נגמר – משהו נפתח . חדש . את רובכן לא הכרתי . הגמלאוּת זו לא דלת שנסגרת, אלא חלון חדש שנפתח . שנית, החברוּת שנוצרה הייתה מההתחלה ולאורך כל הדרך מרכיב חשוב . היה משהו מעבר לאינטרס הצר של חקר עבודה ומשפחה . לא נתתי לזה את הדעת תוך כדי, אבל במבט לאחור, אלה שהיה לי טוב איתם היו אלה שרציתי להמשיך ולעשות איתם דברים . דיברנו על אפשרות של כתיבה, ואולי הקלטה של המפגשים . לגבי ההקלטה היססתי ( יש לי ניסיון עם כמויות גדולות של חומר שנאסף בהקלטות ואחר כך לא יודעים מה לעשות עם זה ) , אבל לכתיבה – בפגישה הראשונה לא התנגדתי, אם...  אל הספר
מכון מופ"ת