105 שירת החשק הערבית והעברית מביע את נכונותו להזיל כמות כפולה של דמעות, אם הדבר יגרום לקרבתם המחודשת : מִי שָֹם בְּעֵינַי, יוֹם נְסִיעַתְכֶם, / מַעְיָן אֲשֶׁר מֵימָיו כְּעָב יִרְעֲפוּ ? אִם הַבְּכִי יַקְרִיב תְּשׁוּבַתְכֶם / עַל פִּי שְׁנַיִם בּוֹ דְּמָעַי סְפוּ 143 בגידת החשוק החשוק אינו שומר אמונים כמו החושק . הוא בוגד ככל האהובים, אך החושק נוטה למחול לו ולחדש את הקשר עמו . אנו מוצאים זאת אצל הנגיד : "בָּגַד, וְכֵן כָּל צְבִי בּוֹגֵד, וְעַתָּה אִם / תִּשָֹא לְחֶטְאוֹ וְאִם 144 אבן עבד רבה אומר באותו עניין : אַין-מְחֵנִי נָא" . 145 لئن خنت عهدي انني غير خائن / وأي محب خان عهد حبيب אם אתה בגדת בבריתי אני אינני בוגד, ומי אוהב בגד בברית אהוב על אהובה שאינה שומרת אמונים לאהובהּ אומר משורר אנונימי : 146 وإن حلفت لا ينقض النأي عهدها / فليس لمخضوب البنان يمين וכי תישבע לא יפר הריחוק את בריתה, כי צבועת האצבעות לא תעמוד בשבועה בכי האוהב על שרידי מעון אהובתו המשוררים האנדלוסים, יהודים ומוסלמים כאחד, השתמשו במוטיב האהוב העומד מול ביתה הנטוש של אהובתו כדי להדגיש את הגעגוע לימים עברו . שרידי המעון...
אל הספר