144 תמר מאיר בהן ביחידה תאפשר לעמוד על מגמותיו המרכזיות של העורך ועל דפוסי עומק במדרש . אעמוד על העובדה שתמת ההתקבלות מעוצבת בראש ובראשונה באמצעות דיון על דרשת הפסוק ועל התקבלותה של ההלכה הנלמדת ממנו, ובכך היא מסיטה את המוקד התמטי של הקובץ, ומכאן של הדיון על מגמות עריכה בקובץ : הנושא המרכזי שמעסיק את העורך אינו התקבלותה של רות, כי אם התקבלותה של ההלכה . עובדה זו אינה מפתיעה כשלעצמה, מכיוון שנושא התקבלותה של ההלכה היה בוודאי חלק מעולמו התרבותי והרעיוני של העורך, ואולם, יש לתת את הדעת גם על אופן העיסוק בנושא . כאמור, העיסוק המרכזי הוא בהלכה הנלמדת באמצעות דרשת פסוק . כלומר : החידוש ההלכתי נובע מן המקור הסמכותי של התורה שבכתב, מן הפסוקים, ועם זאת, הוא חידוש, המוגדר ככזה במדרש . במילים אחרות, ניתן לזהות כאן דיאלקטיקה של מסורת-חידוש . אבחן מסקנה זו לאור השאלה : מהו היחס בין המגמה הפרשנית של הקובץ לבין המגמות הרעיוניות שלו ? מהו היחס בין התקבלותה של רות לבין התקבלותה של ההלכה ? מהו היחס בין תבנית מסורת – חידוש לבין מגילת רות ? האם העיסוק בנושא זה במסגרת קובץ פרשני למגילת רות הוא מקרי, והיה י...
אל הספר