174 בתיה טמיר וההסתדרות, ראשי ההסתדרות הרפואית, מנהלי בתי החולים ובכירי הרופאים . האירועים זכו לחשיפה תקשורתית רחבה וכל הגורמים המעורבים רתמו את אמצעי התקשורת להצגת עמדותיהם . בזיכרון הקולקטיבי השביתה נתפסת כאירוע חריג בעוצמתו ביחסי העבודה בארץ, "אחת השביתות החמורות, המורכבות והממושכות ביותר בתולדות השביתות שהתקיימו במשק הישראלי 462 האירועים שהתרחשו בשביתה בכלל ובשרותי הרפואה בפרט" . עוררו רגשות עזים בקרב הרופאים עצמם, בכנסת ובממשלה, בציבור ובתקשורת . גם בהווה השביתה מתוארת כ"התפרצות הר 463 ומערכת הבריאות כ"לבה רותחת של אי שביעות רצון געש" 464 מצד הרופאים" . ברוך מודן, שכיהן בזמן השביתה בתור מנכ"ל משרד הבריאות, טען שהסיבה לשביתה הייתה ההכרה של הקבוצה המקצועית כולה 465 ואילו רם ישי, שהיה יושב ראש בקיפוח הרופאים הצעירים, 466 ההסתדרות הרפואית, טוען שהמאבק המוצהר היה על השכר . בזמן השביתה עמדו לביקורת ציבורית נוקבת היסודות המבניים שזוהו ותוארו בפרקים הקודמים - בית חולים ציבורי גדול בתור מרכז הפעילות הרפואית, היתר לעבודה פרטית למנהלי המחלקות המועסקים בשירות הציבורי, שכר אחיד ומנגנוני תוספות...
אל הספר