פרק שני

42 יוהאן גוטפריד הרדר את האדם והוא משמעותי עבור האדם כמו האינסטיקט עבור החיות . ואם נראה במאפיין זה את הסיבה לליקויים הללו, ומבחינה זו, בתוככי הריק הגדול של דחפי העשייה החסרים, את הזרע 19 ל [ חיפוש אחר ה ] תחליף, הרי שתהיה התאמה זו הוכחה גנטית שכאן טמון השיפוי האמיתי של האנושות, ושהמין האנושי אינו עולה על החיות בבמעלותיו, אלא בסוגו . ואם היינו מגלים שמאפיין זה של המין האנושי שגילינו זה עתה מהווה אפילו בסיס הכרחי שממנו נובעת התפתחות שפה אצל מין חדש זה של יצורים, כשם שהאינסטינקטים של החיות היוו את הבסיס הישיר לשפתו של כל מין, בכך היינו כבר מגיעים ליעדנו . השפה הייתה הופכת מהותית לאדם באשר הוא אדם . עיניכם הרואות, איני מבסס את מסקנותיי על כוונת מכוון או על כוחות חברתיים, אלא על משק החי בכללותו . וכעת מסתבר מהדברים, שאם לאדם יש חושים לעבוד את חלקת אלוהים הקטנה שלו וליהנות ממנה, הרי שהם חדים פחות מחושיו של בעל חיים אשר חי באותה חלקה . ומתוך כך הוא זוכה ביתרון החופש . בדיוק מכיוון שאינם מרוכזים בנקודה אחת, אלו חושים כלליים יותר כלפי העולם . אם יש לאדם כוח מדמה שאינו מוגבל לבניית תאי דבש או ק...  אל הספר