160 איתן מכטר שום דבר, לעולם הוא חייב את המחשבה שתפרש ותעניק לו תוקף, אך חולשת הפילוסופיה והאמנות גורמת לכך שהן חדלות להפרות זו את זו בתנאי הראווה . הדיאלוג אינו יכול להתבסס במישרין, וכל דרכי התקשורת נעשות עקיפות . אם נאמץ את הטיעון של ההתמכרות וההיפנוזיס הקולקטיבי שעליו מדבר דבור, נוכל להתקדם ולומר בביטחון שהדימוי הוא אופן ההתגוננות מפני העדר הביטחון במציאות שהוא עצמו יוצר . אם כן, הייצוג הוא הבעיה וגם המענה למשבר אי- האחיזה במציאות בתרבות שמטפחת את החירות האישית ואופני הביטוי שלה, המעניקה לאמצעי הראווה את השליטה על האמת ומרחיקה את ההכרה מיכולתה לשפוט ולהעריך את הקיום . אלא שככל הנראה, מעולם לא הייתה דרך אחיזה איתנה או ישירה אל העולם, ועקרון המציאות היה שברירי וקונטקסטואלי כבר בראשית הדרך . מרגע שעמד אדם על דעתו הוא היה נתון תדיר לתיווך מטפורי או מיתי . החידוש בחברת הראווה הוא בכך שנתגלתה האמת של העדרה של האמת ; המלך עירום - ואין מונחים לפנינו אלא דימויים שלא ניתן לחצותם בכוחות אנושיים . אופני הייצוג אינם מסע התרחקות מהאותנטי אלא גילוי חשוב בדבר האוניברסליות של המשבר . הוכר ההכרח לכונ...
אל הספר